Parshas Yisro 5770

פרשת יתרו תש”ע

א)      פ”כז:זוהוכח לנבון זה משה שהוכיחו יתרו כשראהו יושב ודן את ישראל כל היום אמר לו מדוע אתה יושב לבדך נבול תבול אמר לו מדעתי לא תעשה כן אלא המלך בהקב”ה[א] שנאמר (שמות יח) ועתה שמע בקולי איעצך מה כתיב אחריו וישמע משה לחותנו ויעש כל אשר אמר” עכ”ל

ב)      פכ”ז:ח “בני אם ערבת לרעך אמר רבי נחמיה נאמרה על החברים כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בצבור ואינו נענש עליו נתמנה אדם בראש ונטל טלית לא יאמר לטובתי אני נזקק[ב] לא איכפת לי בצבור אלא כל טורח הצבור עליו אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו הוא נענש עליו” עכ”ל

ג)        פכ”ח:ב “כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים א”ל אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע ותגיד לבני ישראל אלו האנשים א”ל אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע[ג]

ד)       שם ד”א למה לנשים תחלה שהן מזדרזות במצות[ד]


[א] ומכאן שכל שאלה הנוגע להטבת הכלל צריך עיון בתורה מקודם. ובאמת כן הוא בכל דבר של חיים- צריך ביקוש מקודם בתורה אבל בפרט בענינים שהם להטיב להצבור צריך לעיין בתורה היטב אם, ואיך להעמיד הדבר. ובאמת הטעם למה הכא ביתרו קיבלו כל כלל ישראל עצתו ובשעה שעמד קרח לא שמע עליו- הוא מטעם שיתרו בא להטיב לכלל ישראל ולתקן מה שהוא ראה אינו טוב אבל לא ביקש להחליף הדת לגמרי משא”כ קרח באה להחליף כל הכלל ישראל בטענותיו ולכן אע”פ שטען שרצה להטיב לכלל ישראל בשעה שאמר כולם קדושים לא נתקבל דבריו כיון שתוך תוכו כוונתו היתה להחליף וראיה לדבר שיתרו ביקש מקודם שיתקבל משה שתחילתו צריך להמלך בהקב”ה. ולכן כמו כן כאן בזמנינו צריך שימלוך בתורה כמו שאמר קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא.

[ב] מכאן רואה מה מוטל על הראשים של כ”י-ששהם נעשים אחראים על הצבור ואם הם רואים דבר רע צריך להשמיע העולם ע”ז ולא לשתוק. וכבר נתבאר רבי ישראל בעלסקי שליט”א שעיקר עבודת המלך הוא “מלך לשדה נעבד” דהיינו למסור עת עצמו לראות ולדאוג על מצב רוחני וגשמי של הצבור ושלא להעלים עין מהם. ובאמת לדאבוננינו אין בנו אחריות של “קהילה” כמו שהיתה לנו בפנים בכ”י לאלפי שנה שכל דבר של הצבור היה נמסר להרב ולחשובי הקהלה ועכשיו הכל מתפזר והפקר מחמת שאין הממשלה נותן לב להעמיד דת. וממילא כל אחד עושה מה שהוא רוצה. ובאמת צריכין אנו במצבינו לדאוג על המצב הרוחני של השכונה ולפעול כפי היכולת להטיב להסביבה ולבהיכ”נ כמה שיכול למלאות עכ”פ קצת ממה שהיתה מקודם.

[ג] ומכאן נראה שיש לאדם להשמיע התורה לכל אחד כפי כוחותיו ואע”פ שאינו משמיע להם כל הדינים מ”מ אין לבקש יותר ממה שאדם יכול לטעון. וכן מבואר לקמן פרק כט:א “אלא קול ה’ בכח בכח של כל אחד ואחד הבחורים לפי כחן והזקנים לפי כחן והקטנים לפי כחן” וא”ת שהלוא אמרו חז”ל בהרבה מקומות ובכר הוזכר הדבר לעיל שכל מי שיכול להוכיח ואינו מוכיח נתפס באותו עוון וכן מבואר בש”ס שאפ’ יודע המוכיח שלא ישמע עליו צריך עכ”פ לעשות מחאה “דאילו אם הקב”ה יודע אם ישוב או לא האם אדם יודע” וא”כ למה כאן, בשעה שהקב”ה הודיע התורה לא הודיע כל המצות? אלא נראה פשוט לתרץ דכאן מיירי שמלמדים לאדם הפעם הראשון-דאז צריך לחקור על מה שהאדם יכול לקבל כדי שלא ישמע כל הדברים ויאמר-אין זה שייך בשבילי-משא”כ שהאדם כבר יודע הדברים-דאז שייך כל הענין של הוכחה-דפירוש של הוכחה הוא להוכיח לאדם שפעם אחד ידע וזהיר מזה ועכשיו אינו ברור על הדבר והוא מפקפק על הדבר מחמת חולשת יצרו וזכרונו -לא על מי שאינו יודע בכלל מן הענין ולא קיים דבר זה בכלל מעולם דאז צריך להשמיע לכל אחד כפי כוחו. וכמו שכתב המתנת כהונה “לעולם לומדים לאדם הקל תחלה ואח”כ הכבד”

[ד] והקשה המפרשים הלוא ידוע מאמר רז”ל בפסחים שנשים אצלניות ואינם מהימן בבדיקת חמץ וא”כ למה אמר כאן שהם זריזות? יש שפירשו דר”ל שהם נוחים לקבל בלי קושיות רק הם מאמינים באמונה פשוטה (מהרז”ו, חיודשי הרד”ל). ויש שפירשו שרק אצל חמץ אמינן שהם אצלניות כיון שסומכין דמסתמא כיון שניכה הבית כבר אין שום חמץ בבית משא”כ האנשים יה’ יותר זריזים אבל בשאר מצות לא שייך דבר זה והם זרזים יותר (יפ”ת)

About the Author